בכל הנוגע לאבחון לקויות למידה, קיימות שתי גישות עיקריות: דידקטית ופסיכודידקטית. בעוד ששתי השיטות שואפות לזהות ולאבחן קשיי למידה אצל אנשים, ישנם כמה הבדלים משמעותיים בין שתי הגישות.
אבחון דידקטי
אבחון דידקטי הוא מודל הערכה המתמקד בזיהוי באילו מקצועות אקדמיים מתקשה התלמיד. זהו תהליך של זיהוי היכולות האקדמיות של התלמיד, סוג ההוראה המוצעת ואיכות ההוראה. אבחנה זו מסתמכת במידה רבה על מדדים סטנדרטיים כגון מבחני הישגים אקדמיים, תצפיות בכיתה ודוחות מורים.
במודל זה, איש מקצוע, כמו פסיכולוג בבית הספר או מורה לחינוך מיוחד, מעריך את ביצועי התלמיד ומשווה אותם לנורמות סטנדרטיות כדי לזהות ליקויים ספציפיים. לאחר קביעת אזורי הקושי, ניתן לתכנן וליישם את תוכניות ההתערבות המתאימות.
אבחון פסיכודידקטי
אבחון פסיכודידקטי, לעומת זאת, מתחשב לא רק ביכולות אקדמיות אלא גם בגורמים פסיכולוגיים ורגשיים המשפיעים על יכולות הלמידה. מודל זה נוקט בגישה הוליסטית יותר לאבחון, תוך התחשבות במבנה החברתי-רגשי של התלמיד, סגנונות הלמידה שלו, היכולות התפיסתיות-מוטוריות, מיקוד הקשב ומהירות העיבוד שלו.
בכך, איש המקצוע העורך את האבחון הפסיכודידקטי מסוגל להבין טוב יותר את חולשות הלמידה של הלומד ולפתח התערבויות ספציפיות יותר המכוונות לנושאים אלו כמו גמגום אצל ילדים והפרעות דיבור.
ההבדל בין אבחון דידקטי לפסיכודידקטי
לשתי השיטות יש יתרונות וחסרונות. אבחון דידקטי מהיר יותר, זול יותר ואובייקטיבי יותר מאבחון פסיכודידקטי. בדיקות סטנדרטיות קלות לביצוע, והתוצאות בדרך כלל ברורות וקלות לפירוש. עם זאת, לאבחון דידקטי יש מגבלות. הוא יכול לספק מידע רק לגבי ביצועים אקדמיים, והוא יכול להתעלם מגורמים פסיכולוגיים חשובים העומדים בבסיס הקשיים הלימודיים של התלמיד.
אבחון פסיכודידקטי, לעומת זאת, הוא מודל הערכה מעמיק יותר שלוקח בחשבון גורמים פסיכולוגיים, רגשיים, קוגניטיביים וסוציו-תרבותיים. היא מספקת הבנה מקיפה יותר של הלומד הבודד ומגדירה התערבויות אינדיבידואליות כדי לטפל בחוזקות וחולשות ספציפיות המביאות לקשיים אקדמיים.
רוחב הבחינה לא נועד לתת את הדעת על כל גורם, אך היא נעזרת במגוון כלים וטכניקות לאיסוף מידע רלוונטי שלעיתים מוזנח בהערכות דידקטיות.
ההבדל העיקרי בין שני המודלים הוא רמת הספציפיות בזיהוי מקור קשיי הלמידה; אבחון דידקטי מתמקד בתחום האקדמי, ואילו אבחון פסיכודידקטי מסתכל מעבר לזה כדי לזהות גורמים קוגניטיביים, חברתיים ורגשיים המשפיעים על יכולות הלמידה. זה עוזר במציאת הסיבות העיקריות לגמגום פתאומי ולבעיות תקשורת.
הבדל משמעותי נוסף בין שני המודלים הוא אופי תוכניות ההתערבות הבאות. אבחון דידקטי מייצר תכניות התערבות שמתרכזות בדרך כלל סביב תמיכה אקדמית שמטרתה לשפר את היכולות האקדמיות של התלמיד. זה עשוי להיות כרוך בתוכנות ספציפיות, טכניקות למידה או הפעלות שיעורים לאחר בית הספר.
אבחון פסיכודידקטי, לעומת זאת, מייצר תכניות התערבות שהן בדרך כלל מקיפות יותר ומותאמות לסגנון הלמידה של הפרט, לאיפור החברתי-רגשי ולגורמים רלוונטיים נוספים שהתגלו בתהליך האבחון.
זה עשוי להיות כרוך בשילוב של תמיכה חברתית ורגשית כמו גם תמיכה אקדמית, כגון שירותי ייעוץ או מפגשים טיפוליים, טכניקות למידה המתאימות לסגנון הלמידה של התלמיד ומתודולוגיות הוראה ספציפיות המתאימות לנקודות החוזק של התלמיד ולא רק להתייחסות. חולשות.
לסיכום, ההבדל העיקרי בין מודל אבחון דידקטי ופסיכודידקטי תלוי במידה שבה ההרכב הקוגניטיבי והחברתי-רגשי הרחב יותר של הלומד מודיע להערכה. אבחונים פסיכודידקטיים מאפשרים הבנה מקיפה יותר של סגנונות למידה וצרכים אישיים, ומאפשרים התערבויות מותאמות אשר מקדמות את המעורבות הכוללת של התלמיד בתקשורת ובאינטראקציה חברתית.
אבחונים דידקטיים, לעומת זאת, מספקים הערכה יעילה יותר וסטנדרטית יותר של מיומנותו האקדמית של הפרט בלבד מבלי להעמיק בגורמים סוציו-פסיכולוגיים [1]. בסופו של דבר, תהליך האבחון שתלמיד יעבור יהיה תלוי במידה רבה במדיניות ובתקציבים של בית הספר, כמו גם בשיטות ובערכים של איש המקצוע.
מחיר אבחון פסיכודידקטי
מחיר אבחון פסיכודידקטי בישראל יכול לנוע בין 3,000 ל-10,000 שקלים ($864-$2,883 USD) בהתאם למורכבות ואורך ההערכה. מומלץ לפנות למרפאות או נותני שירות בודדים לתמחור המדויק שלהם. הורים הוציאו בממוצע 1,600 שקל בחודש על ילד לקוי למידה, לפי סקר של ניצן.
אולי תרצה לקרוא את המדריך שלנו על איחור בדיבור בגיל שנתיים כאן.